השלבים ההתפתחותיים של התינוק בגילאי 6-12 חודשים דורשים תשומת לב וטיפול שמתאימים למאפיינים המיוחדים לגיל זה. לצרכים בסיסיים כמו אהבה, מגע, תשומת לב, ובילוי זמן משותף עם התינוק, מתווספים עכשיו גם צרכים חדשים שמתעוררים ועולים - כמו השגחה ותגובה על פעולות פיזיות.

בתקופת גילאים זו, ובמיוחד בתקופה של גילאי 6-9 חודשים, יש התפתחות מהירה ביכולת התנועה של התינוק. הוא מתגלגל חופשי מהבטן לגב ומהגב לבטן, וחשוב לשים לב שהוא מתהפך לשני הצדדים (ימין ושמאל). רצוי להשכיב את התינוק על משטח קשה כמו שטיח או מזרן פעילות, על מנת שיתחיל להזיז את גופו. כדאי להלביש אותו בבגדים נוחים שיקלו על התנועתיות, רצוי למשל לוותר על גרביים כשמזג האויר מאפשר, כדי שלא יחליק. כמו כן, לאחר שהתינוק החל להתנועע, צריך להשגיח עליו כשהוא מתהפך וזוחל.

בתקופה זו התינוק שולט יותר טוב בידיים שלו: בכיוון תנועת היד, העברת חפצים, החזקת שני חפצים בו זמנית, שיחרור אחיזה בחפץ, לפיתה של חפצים קטנים. לכן, חשוב לספק לו חפצים מסוגים שונים כדי לאפשר לו מרחב של התנסות, אך גם לשמור על בטיחותיות ולשים לב לסוג החפצים שנגישים לו. אפשר למשל, להציע לו צעצוע בזמן שהוא מחזיק משהו, כדי שילמד לעזוב חפץ, או לתת לו להחזיק בעצמו מאכלים כגון פרוסת לחם בזמן שהוא אוכל. כדאי לתת לתינוק להתנסות בהחזקת חפץ, הכנסת צעצוע לפה, העברת חפץ מיד ליד, עזיבת חפץ ביד אחת ולקיחת חפץ אחר, הכנסה והוצאה של חפצים קטנים לגדולים, לחיצה על כפתור שגורם לפעולה (כדי ללמוד על סיבה ותוצאה).

סביב גיל 7 חודשים נראה שהתינוק כבר יכול לשבת, לאכול קרקר בכוחות עצמו, להשמיע קולות של ראשית דיבור (הברות - גה גה גה בה בה בה), לחפש אובייקט שנפל, להרים צימוק, להסתובב לכיוון קול.

ישנן תקופות שדורשות תשומת לב גדולה יותר מן ההורים. למשל, כשהתינוק מתחיל להכניס חפצים לפה מתוך סקרנות, יש לאפשר לו להכניס לפיו צעצועים גדולים אך להיזהר מחלקים קטנים וחפצים מסוכנים. כאשר התינוק מתחיל לפתח מוביליות ולומד ללכת, יש צורך להשגיח עליו ביתר תשומת לב.

אולם, ההשגחה לעולם לא צריכה לבוא על חשבון פעילות – יש לספק לו סביבה מאפשרת מבלי לפחד, ובמצבים הדרושים, כשהוא נופל או בוכה, צריך לתת מענה, להחזיק ולחבק ולא להירתע מלפנק.

בתקופה של גיל 5-7 חודשים, מתחיל לעלות פחד מזרים, שנמשך בדר"כ עד גיל 14-16 חודשים. פחד זה משקף את היכולת של הילד להבחין בין המוכר לזר, וחשוב לדעת לקבל אותו כתופעה נורמאלית, תוך מתן עזרה והתחשבות.

מגיל 6 עד 9 חודשים מתחילה השפה לבוא לידי ביטוי בצורה יותר אינטנסיבית. בשלב זה רצוי לדבר ולתאר דברים שעושים, להקריא סיפורים ולבחור דיקלום או שיר שאתם נהנים מהם. ההנאה של ההורה עוזרת לתינוק להתחבר, והחזרה הקבועה על אותם שירים או דיקלומים תסייע לו ללמוד.

הרבה ילדים מתחילים להגיד מלים נכונות בגיל זה. אם התינוק מתקשר כדאי לתקשר איתו בחזרה, מה שיעזור לו להיפתח וידרבן אותו להמשיך. אם הוא אומר מילים לא נכונות כגון "טטה" במקום סבתא, אין צורך להעמיד אותו על טעויות. מצד שני, חשוב לדבוק במילים הנכונות ולהגיד סבתא. חשוב לעודד אותו ולציין את השימוש במילה: "נכון! סבתא". שירים, משפטים קצרים וברורים כמו "לאן הולכים" יעזרו לו לקלוט את השפה בקצב שמתאים לו. מומלץ לדבר על קשת רחבה של נושאים – על מה שהוא עושה, על מה הוא חושב וגם מה הוא מרגיש. כדאי להשתמש בשמות עצמים – במקום לומר "תביא את זה" להגיד: "תביא בבקשה את הכדור הכחול". להציף רגשות כמו " אתה עצוב כי אמא הלכה", תוך שימוש במשפטים קצרים וברורים שמשקפים את תחושותיו ורגשותיו ועוזרים לו להכיר בהם.

פיתוח הרגלים נכונים של שינה מלווים גם בתהליך של הכנה לשינה. בגילאים צעירים תינוקות זקוקים למגע וליטוף שיעזרו להם במעבר לשינה, ואין צורך לחשוש מכך ש'מקלקלים' אותם. ליווי התינוק לשינה יעזרו לו להתרגל למעבר בין עירות לשינה ויהפכו את תהליך ההרדמה לפשוט וחלק יותר. השינה צריכה להיות במקום קבוע, בסביבה רגועה ובשעות קבועות.

ולסיום נאמר שתקופה זו מלווה בתהליכים התפתחותיים שחלקם כאובים ורצופים קשיים. זה המקום שלנו לעקוב אחרי התינוק וללוות בעין אוהבת ומנחמת את כל אותם הקשיים, מבלי לדחוף קדימה אך גם מבלי לוותר על שלבים של ניסוי וטעייה. עין פקוחה של מטפל חשובה הן לשם שמירה על ביטחונו הפיזי של התינוק והן לשם יצירת סביבה של שיתוף ואמון שתייצר ביטחון אישיותי ורגשי גדול יותר.